לפגוש את עצמי דרך כתיבה אינטואיטיבית

אני רוצה לדבר אתכם בכתבה זו על סגולותיה של הכתיבה האינטואיטיבית.
הכתיבה האישית שמפגישה אותנו עם העולם הפנימי שלנו.
לא, זה אינו מיועד רק לאנשים שכבר כותבים, שיוצרים שמשוררים
זה מיועד לכל אחד מאתנו.

למעשה כל אחד מאתנו חושב והכתיבה היא דרך לבטא את מה שרץ לנו בראש.
בלי קשר לכתיבה המקצועית שלי, תמיד אני זוכרת את עצמי כותבת, מילדות,
יומנים, הרהורים, הגיגים, חווה וכותבת, כתבתי בתקופות טובות, כתבתי
בתקופות פחות טובות וכתבתי בתקופות לא טובות. באמצעות הכתיבה
התבטאתי והעמקתי את מרחב ההתבוננות שלי.

הכתיבה מחברת אותנו להתבוננות פנימית.
דרך הכתיבה אנו נפגשים עם רגשות שליליים, חיוביים, חלומות, כעסים, תקוות,
ואט אט עולים בבהירות חיינו ואנו עצמנו.

בסדנאות "כתיבה אינטואיטיבית" שאני מנחה אני פוגשת אנשים שונים ובכל פעם,
בהתחלה, אני שומעת את אלה שאומרים "היי, אני לא כותב, אני לא יודע לכתוב"
ואלה,  אלה עם ההתנגדויות החזקות  יושבים וזורמים עם העט על הדף, הם
מתבדחים, מגחכים, מתמהמהים, ושבוע לאחר מכן עוד באים אלי עם רעיונות.

קיים ספר מדהים שמי שלא הכיר אותו עד כה, יכיר כעת, שמו "דרך האמן" כתבה
ויצרה אותו ז'וליה קמרון-שם היא מיישמת שיטה שנוסתה בהצלחה כבר שנים
רבות וגרמה לאנשים לשנות את חייהם.

למעשה כל הספר מתבסס על שני דברים עיקריים כתיבה אינטואיטיבית בבוקר
ובילוי אמן (עליו ארחיב בהמשך).

הספר לוקח אתכם למסע בן -12 שבועות שהם שניים עשר פרקים, שם על ידי
תרגילים מעשיים ומרתקים קורים לקורא שינויים ועולים תובנות.

הסופרת מתבססת על כתיבת בוקר וכמו שהיא כותבת בספרה:
" דפי בוקר הם שלושה  דפים כתובים ביד, ותוכנם הוא אך ורק זרם התודעה…
ניתן גם לקרוא לדפי הבוקר בשם אחר-ניקוז מוח-כיוון שזהו תפקידם הנוכחי",
כך באמת קורה, אנו מתעוררים ומנקזים את כל המחשבות "אני צריך לשלם
את הביטוח",  "צריך לעבור דרך הדואר", "יש יום הולדת מחרתיים לאבא",
איזה מרגיז צביקה עכשיו אני צריך לעבוד איתו את כל הפרויקט", "מה אני
עושה פה על הנייר ומה אני עוד אכתוב?",  כל מיני מטלות ומחשבות מטרידות
נשפכות ויוצאות החוצה, וכשאלה יוצאות אנו צלולים יותר ליום חדש ואנו נקיים
לקלוט דברים חדשים או להעלות דברים עמוקים יותר…כמו "הייתי רוצה להתקשר
לדנה היא מעניינת אותי", "הייתי רוצה להיות יותר עם הילדים בבית", "אני לא
מגיעה לספר שהביאה לי דליה והנושא הזה מעניין אותי", "בא לי ללמוד טאי צ'י",
"בא לי לרקוד ריקודי בטן", "בא לי חופשה אחרת, מדברית, לבד"

כפי שכותבת ג'וליה קמרון בספרה: "כל החומר הכועס, בכייני, וקטנוני שאתה
רושם בבוקר, עומד כחוצץ בינך ובין יצירתך. דאגות על עבודה, כביסה, הרעש
המוזר שמשמיעה מכוניתך, מבט חשוד בעיני אהובך, החומר הזה מבעבע בתת
הכרתנו ומעכיר את ימינו. שים אותו על הדף.

אני אישית מכירה אנשים רבים שעשו את "דרך האמן", בכל מיני גילאים ובכל מיני
מקצועות, הנה מספר דוגמאות,
מטפלת רפלקסולוגית, גרושה מצאה דרך הכתיבה את עצמה עם זוגיות יציבה
ושונה מהקודמות שהיו לה והחלה לצייר –חלום שנדחק לפינה במשך שנים.

אלמנה בת 66, החליטה לעבור דירה לאחר שנים שנשאה מחסום בנושא זה וגם
החלה קשר זוגי חדש.מאמנת כושר מצליחה, פעילה ונמרצת  נשואה ואם לשני ילדים
מצאה זמן וכתבה ספר. איש מחשבים, עזב את עבודתו הקבועה ושינה כיוון לעבודה
עם צעצועי ילדים.

שימו לב, לא חייב להיות שינוי קיצוני, הרעיון הוא התקרבות למה שאתה באמת רוצה.
אם אתה נמצא בעבודה שלא טובה לך, אתה לא חייב לעזוב ואתה, אך אתה יכול
לעשות כך שיהיה לך יותר טוב.
השינוי המהותי הוא שבעצם הכתיבה אתה מכיר את עצמך יותר.

לגבי בילוי אמן-שעליו מדבר הספר, זו אותה שעה או כל פסק זמן –בו אתה מבלה עם
עצמך לבד ! ועושה משהו שאתה אוהב. (משוטט בשוק, עובד בגינה, מכין עוגת אוכמניות,
קונה דיסק מוזיקה שרצית, נוסע ברכבת לחיפה) איך נקבל אנרגיות אם לא נפנק וניתן
לנשמה שלנו זמן איכות?

הספר "דרך האמן" מאוד מומלץ, יש גם את הספר השני "דרך האמן בעבודה" שגם הוא כמובן,
על אותו עיקרון. אך גם למי שלא מגיע אליו, אני ממליצה, מאוד, לקנות מחברת
שורה אחת, לשים אותה על יד המיטה, לקום בבוקר ולכתוב.
אפשר להתחיל בזה שאנו מודים על כך שהתעוררנו, על בוקר חדש, ועל הזכות לחיות.
הרי שום דבר לא ברור מאליו ובואו נעריך קודם כל את מה שיש. ויש.

עד כה התמקדתי בכתיבה שיוצאת מתוכנו ומה על מחשבות חיוביות? על יצירת
מציאות טובה יותר? שלבו בכתיבתכם מילים מעודדות, סמכו על עצמכם וכתבו את זה.
זיכרו, קיבלנו את חופש הבחירה ואנו יוצרים את המציאות שלנו, מה שתחשבו, מה
שתאמרו, מה שתכתבו ומה שתתכוננו- יגיע אליכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *